כשניסיתי להתחמק מהעולם האכזר הזה , או לפחות מהארץ האכזרית הזו , כמעט הצלחתי להשתלשל למטוס שמוביל לארץ יפה יותר , נפלאה יותר , ושבה אני אוכל להתחיל חיים חדשים . הייתי מלאת תקווה וחייכתי את החיוך הראשון שלי זה שנים רבות. אך איכשהו , באמצע הטיסה פשוט זרקו אותי. זרקו אותי למטה. זרקו אותי למטה ולא נתנו לי להמשיך הלאה. הזריקה הייתה ארוכה ונמשכה שלושה ימים , איכשהו. כשנחתתי למעלה כל גופי דימם ולאף אחד לא היה אכפת. רק מישהי אחת מלמלה :
"את בסדר?"
ולקחה אותי לבית החולים. כשהייתי מאושפזת שמה חשבתי רק משהו אחד:
למה לא נתנו לי להמשיך הלאה , למה?
